<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים קצ"ט—ר"א</h1>
<h2>דף יב:</h2>
אין קורין לאור הנר גזרה שמא יטה וכתב הר"פ ז"ל ונראה שאותן עששיות אסור לקרו' כנגדן ואפי' הן של זכוכית ואפי' קבועה בכותל או בחור אסור אבל ב' בני אדם קורין לפי שכל א' יזכיר חבירו ואפי' הא' אינו יודע לקרות וחבירו אומר לו תן דעתך שלא אטה מתיר ריב"א והב' התרומה ז"ל אוסר באשתו עמו וצ"ע. והתלמידים קורין לפני רבן לפי שאימתו עליהן ולא יטו ובי"הכ שקורין ביחידי אימת י"הכ עליהן ומותר. גם בשאר י"ט לומר המעריבים מותר אימת צבור עליהן ונותנין לב על זה ויש אוסרין. ומ"מ לומר במה מדליקין במחזור נראה שמותר שהרי מזכיר איסור שבת ואיך ישכח. וי"א דה"ה בכל ענין שמזכיר איסור שבת מותר ולקרות כנגד המדורה אפי' עשרה קורין יחד אסור אבל אם אין צריך אלא לעיין ראשי פרשיות מותר כמו באגדה של פסח עכ"ל. ולא יפלא אדם כליו לאור הנר. ואפי' להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו וכן כל כיוצא בזה גזרה שמא יטה. ולשון התלמוד בזה לא אמרן אסור אלא בבני מחוזא אבל דחקלייתא מידע ידיעי ודבני מחוזא לא אמרן אלא בזקנות אבל מילדות מידע ידיעי ופר"ש ז"ל דבני מחוזא מוענגים ולא עבדו מלאכה ובגדיהם רחבים כשל נשים אבל דחקלייתא בגדי האנשים קצרים שעוסקים בשדות במלאכתן ושל נשים רחבות בית יד שלהן דזקנות קצרים במקצת ושל אנשים מעונגים רחבים במקצת ודומין זה לזה. וזה בימיהם שבגדי איש ואשה דומין זה לזה אבל בזמן הזה שאין דומין זה לזה מותר וכ"כ הרי"ף ז"ל שמותר להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו דלא דמי מידי אבל בין בגדיו לבגדי חבירו אסור ע"כ. ומזה הטעם אסרו להדליק בכל מקום פי' הר"ף ז"ל אפי' בחדרים בפתילות ושמנים שאסרו בפרק במה מדליקין לפי שאלה השמנים אינם נמשכים אחר הפתילה והאור מסכסכת בפתילה ויש לחוש שמא יטה.
